ניקולאס רוריך

ניקולס רוריך 1947-1974

 

"כאשר אני חושב על ניקולאי רוריך, כל פעם מחדש אני נדהם מהיקף הפעילות שלו, מיצירותיו, מגאונותו. צייר גדול, מדען דגול, סופר, ארכיאולוג וחוקר- ניצוץ גאונותו האיר תחומים כה רבים! מספרן הרב של יצירותיו מדהים – אלפי ציורים וכל אחד מהם – יצירת אמנות גדולה".

 

ניקולאי רוריך – אדם בעל ביוגרפיה מעניינת ביותר, ידע פנומנאלי, כשרון נדיר. פטריוט, שלא הפסיק אף לא לרגע לחשוב על טובת עמו, הוא ידוע בכל העולם כצייר, פילוסוף, חוקר, מדען וסופר.
על חיו הרבגוניים ואישיותו המיוחדת מעידים עובדות ומספרים:
ארבעים ושלוש שנים הוא חי ברוסיה, כעשרים בהודו, שנתיים בארה"ב, שנתיים בפינלנד, שנה בצרפת, שנה באנגליה, שנתיים בסין, שנה וחצי בטיבט, שנה במונגוליה. ביקר במדינות רבות אחרות באירופה ובמזרח. חמש שנים מחייו הוקדשו למשלחת מחקר מדעית למזרח אסיה, במהלכה הוא חצה רכסי הרים ומדברים והתגבר על סכנות רבות.
חברות עמוקה קשרה אותו לגדולי הסופרים והאמנים בני זמן, לאנשי מדע ופוליטיקה. בשנות חייו הארוכים הוא יצר יותר מ7000 עבודות, שנפרסו בכל העולם. ניתן למצוא את יצירותיו בערי רוסיה באוספים בניו יורק, פריז, לונדון ובאוספים רבים בכל העולם.
ברוסיה הוא ניהל את ביה"ס של החברה לעידוד אמנות. בניו יורד ייסד את המכון לאמנויות וגופים תרבותיים רבים, בעמק קו (KULU) שבהודו הקים את המכון המדעי לחקר ההימלאיה - “אורוסוואטי (URUSVATI).
עד שנת 1935 כבר ביותר משלושים מדינות בעולם היו קיימים יותר משמונים סניפים של ארגון שנקרא על שמו.
פאקט השלום – יוזמתו הבלעדית שעליה קיבל הכרה עולמית, והפך ב-1954 לבסיס ההסכם הבינלאומי שמטרתו הייתה להגן על יצירות אמנות ומוסדות תרבות במקרה של התנגשות מזוינת. בתי הוצאה לאור רבים פרסמו את עשרים ושבעה ספריו.

הוא נולד ב-9 לאוקטובר, 1874 בסנט פטרסבורג. משפחת רוריך מוצאה סקנדינבי, והיא הגיעה לרוסיה במחצית הראשונה של המאה הXVIII. השם רוריך, משמעותו בשפת המקור "בעל תהילה".

הוריו היו אנשים משכילים מאוד, בעלי אופקים נרחבים – בין חבריהם הקרובים היו האנשים הבולטים ביותר בתרבות הרוסית של אותה תקופה.

ניקולאי היה ילד מאוד רגיש ומוכשר. כבר בשנותיו הראשונות באו לידי ביטוי כישרונותיו המגוונים : נטייה לארכיאולוגיה, להיסטוריה, גיאוגרפיה, ספרות וציור. יצירותיו הספרותיות המוקדמות מעידות על היותו ילד יוצא דופן.

אהבתו לציור הובילה אותו כבר בשנות חייו המוקדמות לסדנת הצייר מיקשין, חברו של אביו. אלה היו צעדיו הראשונים בשבילי האומנות.

לאחר הגימנסיה רוריך הצעיר חולם על האקדמיה לאומנויות, אך רוצה גם ללמוד היסטוריה ופילוסופיה. משפחתו, לעומת זאת, בוחרת עבורו בקריירה משפטית.

רוריך נאלץ להתפשר – הוא נרשם לפקולטה למשפטים, אך ילמד גם באקדמיה, וישתתף כשומע חופשי בהרצאות בפקולטה להיסטוריה ולפילוסופיה. הצעיר המוכשר משלב בהצלחה רבה את תחומי הלימודים הרבים והמגוונים.

ההצלחה הראשונה לא מאחרת לבוא: עבודתו "השליח" זוכה לביקורת מצוינת, ומזכה אותו ב1897 בתואר "צייר".

האומנות אינה אהבתו היחידה – עבודה בלתי פוסקת בתחומים רבים אחרים מגלה אופי יצירתי ורבגוני. רוריך נותן הרצאות בארכיאולוגיה, כותב מאמרים בנושאי ספרות ואומנות.

ב1898 ניקולאי רוריך פוגש את ילנה שפושניקובה, שתהפוך בהמשך לאשתו, השראתו ואהבתו היחידה שתלווה אותו כל חייו. בשנים אלה הוא עובד המון, מבקר בערים רבות ברוסיה, והתוצאה – סדרה חדשה המונה יותר מתשעים יצירות.

מ-1900 רוריך משתתף באופן פעיל ביוזמות חברתית – תרבותיות. עוסק בשאלות האומנות העממית, כותב מאמרים בנושא זה.

באביב 1906 הוא ממונה למנהל בית הספר של החברה לעידוד האומנויות בפטרסבורג. מינויו מביא לשינויים משמעותיים : נפתחות סדנאות חדשות, קורסים בימי ראשון ותערוכות רבות. רוריך מנסה את כוחותיו גם באומנות מונומנטלית : פרסקאות, איקונות ופסיפסים במהלך עבודתו על איתור כנסיית רוח הקודש בטלשקינו. אהבתו לתאטרון מביאה אותו ליצירת תפאורות להצגות רבות. במקביל הוא ממשיך לעבוד על סדרה המקודשת לרוסיה הצפונית.

 

מחלת ריאות רצינית מכריחה את המשפחה ב 1916 לעבור לקרליה. ב 1918, לאחר המהפכה הם ימצאו את עצמם מצדו השני של הגבול. הצייר, אשתו ושני בניהם מתחילים את סדרת הנדודים ברחבי העולם. סקנדינביה, לונדון, ארה"ב. בכל ארץ רוריך עורך תערוכות וזוכה בהצלחה והערכה רבה. בארה"ב הוא מציג את עבודותיו בכעשרים ושמונה ערים ושלושים אוספים פרטיים רוכשים את עבודותיו. שם הוא ימשיך את פעילותו התרבותית – ירצה בנושאי תרבות ואומנות, יפרסם מאמרים, יפעל לקרוב לבבות בין המזרח למערב.

 

ב 1922 הוא מתחיל לעבוד על סדרת היצירות Sanctus ( הקדושים).

פעילותו החברתית-אומנותית ענפה גם כן בשנים אלה.

הוא מקים את:

1. ארגון הציירים "CorArdens”(לב בוער).

2. המכון לאומנויות המשולבות, הכולל ציור, פיסול, מוסיקה, כוריאוגרפיה, אופרה, דרמה, חינוך.

3. מרכז Corona Mundi (כתר העולם) מרכז אומנותי בינלאומי, הנועד לקרב בין עמים ומדינות דרך שיתוף פעולה תרבותי.

 

ב 17.11.1923 נוסד בניו יורק מוזאון ע"ש נ. רוריך, ובאוספו 315 יצירותיו. בנוסף נערכות בו הרצאות, קונצרטים, הצגות. מוזיאון זה קיים בניו יורק עד היום, ( 319 West 107thstr.), ועדיין בנוסף לתערוכה הקבועה, נערכות בו פעילויות תרבותיות רבות.

הצייר עצמו במועד פתיחת המוזיאון נמצא כבר בהודו, שם מתכונן למסע שמטרתו – חקר הפילוסופיה, האומנות, האתנוגרפיה והלינגוויסטיקה של העמים בהודו, מונגוליה וטיבט, וחפירות ארכיאולוגיות באזורים אלה. לצדו של הצייר משתתפים במסע הטרנס-הימלאי אשתו ובנו הבכור, יורי, שבעתיד יהיה לבלשן ומזרחן בעל שם עולמי.

 

המשלחת פונה צפונה דרך קשמיר והרי ההימלאיה, וכעבור חודשים ארוכים מגיעה אף למוסקבה. תוך התגברות על מכשולים וסכנות אינספור, דרך אלטאי, סיביר, מונגוליה וטיבט חוזרת המשלחת להודו ב 1928.

 

לאחר המסע המשפחה תייסד בעמק קולו את המכון  "אורוסוואטי" שיעסוק בפעילות מחקר ענפה וישתף פעולה עם מדענים מכל העולם.

 

הצייר ממשיך לעבור ללא הרף. בנוסף ל 500 היצירות אשר הביא עמו מהמסע, מופיעה סדרת ציורים המוקדשת להרי ההימלאיה. במקביל רוריך מנהל את הארגונים אשר הקים במהלך השנים, מפרסם מאמרים, כתבות, מסות בם תמיד מקדם את רעיונותיו ההומניסטיים, והערכים המוסריים – אתיים שמאפיינים את ראיית העולם שלו. הולך וגדל מספרם של תלמידיו ומעריציו.

 

הצייר מודאג מהמשבר הפוקד את ארצות העולם בפתח מלה"ע ה-II , הוא חוזר שוב ושוב לשאלת השלום והצורך לשמור ולטפח את ערכי התרבות. הוא מרגיש את האסון ופונה לדעת הקהל העולמית, ומציג את עקרונות "פאקט השלום"  - המסמך הנועד להגן על האוצרות התרבותיים – אומנותיים במקרה של התנגשות מזוינת.

 

כך רוריך בעצמו מציג אותו :

"פרויקט של הסכם שלום בינלאומי, הנועד להגן על אוצרות אומנות והמדע, תחת דגל בינלאומי מוכר. פרויקט זה, שהוגש למחלקה הממשלתית ולוועדת יחסים בינלאומיים, נועד למנוע את חזרת הזוועות של המלחמה הקודמת, ב הושמדו אינספור בתי תפילה, מוזיאונים, ספריות ויצירות אומנות. לפי התוכנית יוסכם על דגל מיוחד, המוכר ע"י כל המדינות, אשר יכריז על שטח כשטח ניטראלי. דגל זה יתנוסס מעל מוזיאונים, בתי תפילה, ספריות, אוניברסיטאות ומרכזי תרבות אחרים. תכנית זו מנוסחת בהתאם לסעיפי החוק הבינלאומי, ע"י דוקטור למשפט בינלאומי ומדעי מדינה באוניברסיטת פריז, ד"ר שקליאבר, בתאום עם פרופ' אלברט ג'ופר, שופט במשפט השלום שבהאג. שניהם נכללים בין יועצי הכבוד של המוזיאון. הפסקה הראשונה של הפקט קובעת :

"מוסדות הסכלה ואומנות, גופים אומנותיים ומדעיים, על כל עובדיהם, רכושם ואוספיהם יוכרו כניטראליים, וככאלה יכובדו ולא יפגעו ע"י הצדדים בסכסוך.” הסכם בינלאומי זה, הנועד להגן על האומנות והמדע, לא פוגע אינטרסים של אף אחד מהצדדים. להפך הוא הנכון – ההסכם תורם להבנת החשיבות של אוצרות התרבות האנושית, הוא מסייע ליצירת עתיד טוב יותר, ומעצם קיומו תורם להבנת מושגי הקדמה והשלום.

הדגל, כ"שומר השלום", יזכיר על הצורך לכבד את אוצרות התרבות בעולם.”

ב 1929 בעיתון NEW YORK TIMES הופיעה פנייתו של רוריך לכל ממשלות העולם, ובה הוא מציע לכל המדינות להצטרף ולחתום על הפאקט. טקסט זה תורגם לשפות רבות. הרעיון זכה לתמיכה רבה ולתגובות חיוביות בכל העולם. דמויות בולטות בעולם התרבות והמדע הביאו את תמיכתן ביוזמת הצייר. ביניהן רבינדרנטטגור, רומן רולן, ברנרד שואו, הרברט ויילס, טומס מן, אלברט איינשטיין ורבים אחרים.

ב 1929 היה רוריך מועמד לפרס נובל לשלום.

בין ה 13 -15 לספטמבר 1931 בעיר בריוג, שבבלגיה, נערך הכנס הראשון המוקדש פאקט השלום, בו השתתפו נציגי ממשלות של יותר מ 20 מדינות וכ-100 נציגים מטעם ארגונים חברתיים, מדעיים ותרבותיים שונים. נידון קידומם של רעיונות הפאקט ברמה מדינית בארצות העולם.

ב 15.04.1939 בוושינגטון, בבית הלבן, נחתם "פאקט השלום" : בנוכחות נשיא ארה"ב פרנקלין רוזוולט, נציגי 20 מדינות חתמו על הסכם בינלאומי, שנקרא לעיטים גם "הפאקט של רוריך" על שמו של הוגה הרעיון.

 

הדגל שייעודו היה להגן על כך אוצרות התרבות הוצע גם הוא על ידי הצייר : על רקע לבן 3 ספירות מחוברות – סמל אחידות שלושת היסודות – המדע, האומנות, והדת במעגל התרבות העולמית. סמל זה הוא עתיק יומין, ופירושיו רבים סובבים תמיד סביב רעיונות נעלים אלה. זהו אחד הסמלים הנפוצים ביותר ברחבי העולם – לא ניתן לשייכו לעם מסוים או לתרבות מסוימת. נמצא אותו על בגדי הכוהנים בהודו העתיקה, על חפצי מלוכה במצרים העתיקה, ביוון העתיקה, על מטבעות וחותמות קלטיות, על תכשיטים של עמים סלאבים. נמצא אותו במקסיקו, יפן, בקווקאז ובאסיה כולה. על הפגודות הסיניות ועל קירות המנזר של שאולין. הוא חלק מהסימבוליקה הבודהיסטית ומופיע כאיתור על קירות הקתדראלות והמנזרים הקתוליים באירופה. סמל זה הוא מזרחי ומערבי גם יחד.

 

ב 1954 , כעשור לאחר תום מלה"ע ה -II,, הפאקט של רוריך הפך לבסיס של האקט המסכם של כנס האג, שדן בהגנה על אוצרות התרבות במקרה של סכסוך מזוין. כך החלום של הצייר והפילוסוף הגדול מצא את המשכו גם לאחר מותו.

 

הרעיונות האוניברסאליים של האומן, הכבוד הרב שהוא רכש לחוכמה העתיקה מצאו את ביטויים בעבודותיו. יצירותיו מלאות יופי, הרמוניה ואנושיות.

 

ב 20 שנות חייו האחרונות רוריך חי בהודו, שם רעיונותיו ורוחניותו נערצים ומוערכים עד היום.

מותו ב 13.12.1947 מנע ממנו להגשים את חלום חייו ולחזור לארץ מולדתו.

על מקום הקרמציה של גופו הוקמה מצבה לפי המסורת ההודית.

 

ניקולאי רוריל תמיד ראה בציירי הרנסנס הגדולים מודל מושלם לחיקוי. משנותיו הראשונות הוא עבד ללא הרף על מנת להרחיב את הידע שלו בתחומים רבים ומגוונים של האומנות והמדע. הודות לכשרון רב, עבודה בלתי פוסקת ואהבה גדולה לאנשים הוא הפך לאחד מגדולי האומנים בתקופתו, איש ציבור בולט, פילוסוף, חוקר, מדען, הומניסט, לוחם למען השלום. אלה הם התארים שנמצא ליד שמו בספרי ההיסטוריה.

 

תרומתו לתרבות העולמית ולאנושות כולה היא אחת המשמעותיות ביותר בהיסטוריה המודרנית.

 

Please reload