מהי תרבות איפוא

בראייתנו, תרבות היא מושג רחב, המקיף את כל רובדי החיים ואינו מסתכם בתחומי האסוציאציה הראשוניים (כגון, מוזיאונים, אומנויות, מרכזי בידור, מוסדות חינוך והשכלה). כך, ניתן לדבר על תרבות המחשבה, תרבות ההתנהגות, תרבות הרגשות, תרבות המלאכה, תרבות המדע, תרבות הדת, תרבות היחסים במשפחה. הוספת המילה "תרבות" מוסיפה מטען חיובי לדברים ומעניקה ביטחון בדרך. עם אדם תרבותי אפשר למצוא שפה משותפת, תודעתו מכילה לא רק את עצמו ואת סדר עדיפויותיו האישי, אלא מסוגלת להכיל גם בעיות ודילמות של האחר ולהתגייס למציאת הפתרון המניב רווח ותועלת לכל הצדדים.

 

תרבות, אם כן, היא גם גורם וגם פועל יוצא של התמרה והרחבה של התודעה. תרבות מדברת אל הלב, מוסיפה ליכולת ההבחנה שלנו, בונה יצירתיות, מנווטת את המחשבה לכיוונים חיוביים. תרבות עוזרת למצוא מטרה גבוהה לחיים. תרבות בונה ומחזקת יחסים במשפחה, מעצבת אורך חיים בריא. לבסוף, תרבות תשחרר אותנו מבתי סוהר, פיגועים, התמכרויות, פשיעה. כל זאת ידעו היטב אבינו החכמים ולכן העניקו לעולם את עשרת הדברות בתור הבסיס הערכי לחיים. כרגע, עלינו מוטלת החובה לחשוף את העוצמה המעשית שבתוכם.

 

בראייתנו, התפתחות ושגשוג המדינה ויציבותה תלויים בראש ובראשונה ביציבות וברוחב התודעה החברתית, ולא בכלכלה או בפוליטיקה בלבד. לפתח תודעה כזו זהו אתגר משמעותי גם בעידננו הגלובאלי, הפורץ, לכאורה, את הגבולות הצרים של עם, לאום ומדינה והופך את העולם לכפר גלובאלי אחד. הרי שרשתות האינטרנט ואמצעי התקשורת היוצרים במידה רבה את המרחב הגלובאלי הזה, מלאים בתכנים מטמטמים ואנטי מוסריים, במסרים המעוררים חרדה ורגשות שליליים אצל בני אדם, ומזינים סכסוכים ומלחמות. על כן, יש צורך דוחק לפעול להתמרת החשיבה ולבניית תודעה שוחרת תרבות.

 

אף לא מוסד ביטחוני אחד לא השיג שלום בר קיימא. הדבר נכון גם לגבי האמצעים הכוחניים במאבק נגד אלכוהוליזם, התמכרות לסמים ופלילים. ככל שהחברה מתורבתת פחות, כך יש בה יותר עבריינות. אם אנו לא משקיעים כוחות ואמצעים בתרבות אנו נאלצים להשקיע אמצעים וכוחות עתק במוסדות ומנגנונים המגנים עלינו מפני חוסר תרבות. ככל שיש פחות תרבות, כך ההוצאות על ביטחון פנימי וחיצוני גדולות יותר.

 

חשובה במיוחד התרבות ביחסים בין לאומיים ובין דתיים. בעולם העכשווי, המלא ברדיפת בצע, בורות, אדישות, צביעות ואנוכיות, קיים מצב מפלצתי וחסר טעם של התנגדות בין חברי האוכלוסייה. במדינות, במוחות ולבבות של האנשים עובר לו קו מפריד. גלי עוינות, חוסר הבנה, אנוכיות ושטיפת דמים שוטפים את הארץ. מאז הקמתה, מדינת ישראל נמצאת בחזית. המדינה נאלצת להגן על קיומה ועל רווחת אזרחיה. ללא הפסקה ומכל כיוון מגיע לחץ, ניסיונות גוברים של הדה-לגיטימציה של ישראל. ועם הזמן הלחץ הזה לא פוסק, אלא רק מתחזק. למרות, ואפילו בזכות זאת בזמנים קשים יש בקול רם ולרווחה לדבר על התרבות. מכיוון שהתרבות מחזקת את הגרעין הפנימי של האדם, מעניקה כוח לעמוד באתגרים, מעניקה הבנה ושמחה ממטרה גדולה, למענה נספג הסבל ומשתפר היצר הרוחני של האדם.

 

על הפער שבין החברה החילונית, המרבה להכחיש ערכים רוחניים, לבין החברה הדתית, המנותקת לרוב מהמציאות המודרנית, גם ניתן לגשר באמצעים תרבותיים. וזאת מכיוון שתרבות מניחה כאבן יסוד יחסים המתבססים על מוסר ושמה דגש מרכזי על יישום העקרונות האֶתּיים בחיי היום-יום. גישה זאת תוכל לקרב עמדות קיצון מטריאליסטיות ודתיות כאחד ותטמין בסיס לדו-שיח פורה ומעמיק בין הצדדים בעתיד.

 

חכם יהיה להתבונן בפוסטולט העתיק של אַפּלָטוֹן : "אִידֵיאוֹת מניעות את העולם". כל אידֵאָה, או רעיון מופשט, המבוטא באמצעות מחשבות, מילים, מסתנן בהדרגה לתוך התודעה האנושית ובסוף הופך למַעֲשֶׂה מַמָשִי. מול עינינו רעיונות המבוססים על שנאה הופכים להתנהגות אלימה ומהפכות דמים שיוצאות מכל שליטה. די לשלוח סיסמא אחת לרשת והעולם רועד. כמשקל נגד הכרחי להחדיר את אידֵיאָת התרבות. תרבות קשורה במהודק להרמוניה ויופי. המושגים האלו, או היעדרותם, מעצבים בסופו של דבר את יַחֲסֵי הגוֹמלִין בתוך המשפחה והחברה. יישומם במודע תחנך את החשיבה וההתנהגות, ותשים התחלה ליחסים חדשים בתוך החברה. מדע הוא זה שיוכל לשחק תפקיד מרכזי בהבהרת הגיוניות של היופי. רוריך בכתבתו "התרבות – פולחן השלום" פיענח את המובן הנסתר של המושג, המורכב משתי מילים מזרחיות – "קולט" ו"אור". כלומר, פולחן ואור. זה אומר שהתרבות מאירה את כל מה שהיא חיה בו – בין אם זה האדם עצמו, האומנות, המדע או היחסים. במילים אחרות, היכן שהתרבות, שם גם היופי, ההרמוניה, האהבה והידע. היא מהווה את המנוע, את הלב של העם. מחזקת את חוש האחריות והפטריוטיות, אך לא יכולה להסתפק במסגרות של מדינתה, אלא מאוחדת עם כל העולם – האנשים והעמים, שחיי האדם אינם מושג מופשט עבורם. הזמן העכשווי, נדרשות הרחבת אופקים של המודעות וההבנה של טובת-הכלל. רק תחת דגלה של התרבות, ללא הבדלי דת, גזע, מוצא ומין, ניתן לאחד אנשים ממדינות שונות. ורק איגוד כזה יכול להעריך את החשיבות של תרבות המחשבה והיחסים, אדירות הידע והשראת היופי, אשר פותח ומשנה את הלבבות. ניקולס רוריך לאמירה הידועה של דוסטוייבסקי "היופי ישנה את העולם" הוסיף - "מודעות היופי תשנה את העולם". מאחר שלא היופי עצמו, אלא קבלתה והמודעות לה משנים את האדם. כלומר, שכל אחד מתייחס לעולם הסובב אותו על פי אופן התרבות הרוחנית שלו. אך דווקא התרבות דומה למערכת החסינות של הקהל, היא מאתרת את הרוע ומגנה על הקהל מפני מחלות כגון שנאה, אדישות, קנאה. הריסת התרבות מפסיקה את פעילות מערכת הזיהוי "חבר/ אויב". ומובילה בצורה בלתי נמנעת להרג של כל האנושות. לצערנו הרב, זה המצב שאנו רואים כיום בחיי היום-יום: מודעות גסה, זלזול בכבוד של האדם, תוקפנות. תורת אתיקת החיים שהביאה לאנושות משפחת רוריך קוראת להבנה ולכיבוד המורשת התרבותית של כל העמים, לכיבוד היסודות הרוחניים של כל הדתות. השנאה וחוסר האנושיות, הפראיות וחוסר התרבותיות, אי סובלנות לדרך התפתחות של האחר, טוענת התורה, צריך להפוך לנחלת העבר. העתיד – ביצירה ובהרמוניה, ולא בהרס ובכאוס, העתיד – באחדות האנושות ולא בשנאת זרים ובשנאה הדדית – כך טוענת גישת אתיקת החיים. לישראל, כמדינה שבמשך כל שנות קיומה נאבקה למען השלום על אדמתה, וליהודים כעם שתרם תרומה משמעותית ביותר להתפתחות התרבות העולמית, יש הזכות להרים את דגל השלום. 

 

Please reload